כידוע לכל – קיימת החמרה באכיפת עבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר, ובעונשים המוטלים על נהגים בגין עבירה זו. כן דרך כלל – מיד במועד האכיפה פוסלים רישיונו של נהג הנתפס בנהיגה במהירות גבוהה מנהלית לתקופה של 30 ימים, ואף לעיתים פוסלים רישיונו עד לתום ההליכים.
בנוסף לאמור, לאחרונה, בחודש ינואר 2017 אושר תיקון לצו התעבורה, שעניינו בין היתר, שינוי התקנות בעניין עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, לרבות העלאת סכומי הקנסות המוטלים על נהגים שנתפסים נוהגים במהירות מופרזת.
במקרה שאירע בחודש ינואר 2017, נעצר רכבו של לקוח שלנו בכביש 1 לכיוון ירושלים, ונטען כנגדו כי הוא נהג במהירות של 137 קמ"ש במקום 70 קמ"ש, מהירות "אסטרונומית" של כמעט כפול מהמהירות המותרת.
בעקבות החשד האמור, מיד נפסל רישיונו מנהלית על ידי קצין משטרה לתקופה של 30 ימים, הוגש כנגדו כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בירושלים, ועם תחילת ההליכים עוד ביקשה התביעה המשטרתית לפסול רישיונו עד לתום ההליכים.
כידוע לכל, כביש 1, בקטע בו נאכף רכבו של הנאשם, הינו כביש בינעירוני, בו המהירות המותרת על פי התקנות היא של 90 קמ"ש, והוא אף נחזה ככזה, ברם, מאחר ובקטע זה של הכביש מבוצעות מזה זמן רב עבודות בכביש, הוצבו במקום תמרורי מהירות המורים על מהירות מותרת נמוכה יותר של 70 קמ"ש.
מיד עם פנייתו של הנהג למשרדנו, ערכנו בדיקה מקיפה ממנה עלה כי המדובר בתמרורי מהירות שהוצבו שלא כדין – תמרורים זמניים שהחוק קובע תנאים להצבתם, אשר במקרה דנא לא התקיימו.
פועל יוצא מהאמור, שלמצער ניתן היה ליחס לנהג במקרה דנא עבירה מסוג ברירת משפט ולא עבירה חמורה של הזמנה לדין, ובוודאי שלא היה מקום לפסול רישיונו כלל.
בעקבות האמור, היה בידינו להציג בפני בית המשפט והתביעה המשטרתית את הטיעונים לגבי אי-חוקיות התמרורים, וכן טיעונים נוספים לעניין אופן האכיפה במקרה דנא אשר בוצעה באמצעות מכשיר ה"ממל"ז".
על אף האמור, בתחילה טענה התביעה המשטרתית כי עליה לבחון הטיעונים, וביקשה שהות ארוכה כדי לבוחנם, ואף לאחר שחלפה, עמדה התביעה המשטרתית על רגליה האחוריות והמשיכה לטעון כי יש ליחס לנהג את עבירת המהירות החמורה שיוחסה לו בכתב האישום, זאת מבלי ליתן כל מענה לטיעונים האמורים לעניין אי-חוקיות התמרורים.
לא ויתרנו ובדיון שהתקיים השבוע הועלו הטיעונים בפני בית משפט השלום לתעבורה בירושלים ודרשנו מענה הולם של התביעה המשטרתית לטיעונינו.
פועל יוצא מהאמור, שלבסוף שכנענו את התביעה המשטרתית ואת בית המשפט במקרה דנא כי המהירות המותרת במקום האכיפה של 90 קמ"ש (ולא של 70 קמ"ש), ולאחר תיקון כתב האישום בהתאם, הוטל על הנהג עונש של קנס בלבד, שאף הוא נמוך מברירת המשפט.
המדובר במקרה שנוגע לאלפי נהגים שנוהגים בכביש 1 מדי יום, ואשר נטען לגביהם כי נהגו במהירות העולה על המותר בהתאם לתמרורים שאינם חוקיים – ועל כן, עצתנו כי יש להיוועץ בעורך דין טרם מתן הודאה בדבר מהירות גבוהה המיוחסת לכם, אף כאשר במדובר בעבירה מסוג ברירת משפט!