ביום 5.1.10 זיכה בית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב יפו , את לקוח משרדנו מעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונה קטלנית.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום , לפיו ביום 24.6.05 בשעה 03:32 לפנות בוקר , נהג בכביש 2 לכוון תל אביב סמוך למחלף כפר שמריהו .
נטען כנגדו כי לא הבחין בקטנוע שהיה מוטל על הכביש (בגין איבוד שליטה של נהג הקטנוע קודם לכן) , והתנגש בקטנוע ובנוסעת שהיתה מוטלת אף היא על מרכז הכביש .
כתוצאה מכך נהרגה הנוסעת, והושת כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו גרימת מוות ברשלנות.
ביום 11.9.07 , זיכה בית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו, (כב' השופט דרורי), את הנאשם מעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
בית המשפט הנכבד קבע, כי כאשר מדובר באירוע שאינו צפוי , אירוע חריג בשעת לילה מאוחרת (כדוגמת אופנוע המוטל באמצע בכביש בשעת לילה מאוחרת) זמן התגובה שעמד לרשותו לא אפשר לו למנוע התאונה .
בית המשפט פסק : " כי ככל שמדובר בארוע חריג לא ניתן לדקדק עם הנאשם כחוט השערה ויש לקבוע כי איחור מזערי בזמן התגובה לא יכול להוות בסיס להרשעה במשפט הפלילי , על כן קבע בית המשפט השלום לתעבורה כי הנאשם לא אחראי לקרות התאונה, וזיכה אותו בדין".
המדינה , באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב -יפו, ערערה לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז אשר החזיר את התיק לבית המשפט השלום לתעבורה, לצורך שמיעת עדות הזמה מפי מומחה מטעם המאשימה, נציג המשטרה , רפ"ק ברונשטיין קצין בוחנים ארצי באגף התנועה .
ברם גם לאחר עדותו של קצין הבוחנים הארצי, קבע בית המשפט בהכרעת דינו מיום 5.1.10, כי מרחק התגובהבאירוע צפוי גדול פי שניים ממרחק התגובה באירוע שאינו צפוי , לאמור מרחק התגובה בפועל , בזמן התאונה, הינו מחצית מרחק התגובה שנמצא בניסוי שדה ראיה , שבו עורך הניסוי מודע ומצפה ובאופן טבעי "מחפש" טוב יותר מאשר בזמן אמת.
על כן ביום 5.1.10 קבע בית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו, כב' השופט דרורי, כי התאונה הינה בלתינמנעת והנאשם זכאי בדין בפוסקו :
"אין צל של ספק כי המצאותו של קטנוע בכביש בינעירוני סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר , הינו ארוע בלתי צפוי לחלוטין …. כאשר מדובר בארוע כה נדיר אין מקום לדקדק עם הנאשם כחוט השערה ".