כנגד הנאשם (ע.ע) הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בחיפה כתב אישום המייחס לו אחריות לתאונה מיום 31/05/15.

על פי עובדות כתב האישום, במועד האמור, בשעה 21:00, הנאשם נהג ברכבו בכביש 721 (המחבר את כביש 2 עם כביש 4 בואכה עתלית) מכיוון מערב למזרח, ובמהלך הנסיעה סטה לפתע עם רכבו לנתיב הנסיעה הנגדי, פגע ברכב שנסע בכיוון הנגדי, המשיך בנסיעה ופגע ברכב נוסף, אשר בעקבות המכה הסתחרר, ופגע אף הוא ברכב נוסף.

בתאונה היו מעורבים למעשה ארבעה כלי רכב, אשר כולם נפגעו, והיושבים ברכבים נפגעו ונגרמו להם חבלות של ממש.

בגין האמור יוחסה לנאשם אחריות לגרם התאונה ותוצאותיה, ובכתב האישום יוחסו לו עבירות חמורות של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית, גרימת חבלות של ממש, ונזק לרכוש.

בעקבות התאונה רישיונו של הנאשם אף נפסל מנהלית לתקופה של 60 ימים, החלטה אשר אושרה בשעתו על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחיפה.

הנאשם כפר באישומים שיוחסו לו , וטען כי האחריות לתאונה אינה רובצת לפתחו, שכן גם אם רכבו סטה לנתיב הנגדי, לא ניתן לשלול אפשרות לפיה הסטייה נגרמה כתוצאה מכשל בצמיג הרכב הקדמי שמאלי, אשר נמצא לאחר התאונה ללא אויר, ועל אף זאת בכר הבוחן המשטרתי שלו לבדקו או אף לתפסו כמוצג.

במהלך ניהול ההוכחות בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה, בפני סגן הנשיא, כב' השופט גיל קרזבום, נחשפו בפני בית המשפט מחדלי החקירה החמורים שנפלו בתיק דנא, ואשר בגינם לא ניתן להטיל האחריות לתאונה על כתפי הנאשם, מחדלים אשר לא ניתן להשלים עמם, מקום שאלה פוגעים באפשרותו של בית המשפט לעמוד על חקר האמת, ואף יש בהם כדי להביא לפגיעה חמורה בהגנתו של הנאשם.

עוד לא למיותר לציין, כי במקרה דנא מחדלי הבוחן היו  משמעותיים ביותר, ועל כך עמד בית המשפט בהכרעת דינו, בציינו כי "ניתן היה בנקל להימנע מהם בתשומת לב ראויה. מחדלים אלה היו עלולים לפגוע באופן משמעותי ביכולתו של בית המשפט להגיע למסקנות ברורות בכל הנוגע לקביעת הנתיב בו התרחשה התאונה…עבודת הבוחנות הייתה לקויה וחייבה את בית המשפט לחבר מספר תמונות ואף לקיים ביקור בזירה".

לאחר ניהול הוכחות, ביום 28/05/17, ניתנה הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, מפי כב' סגן הנשיא, השופט גיל קרזבום, אשר זיכה את הנאשם מאחריות לתאונה ומכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, תוך שקיבל את טענות ההגנה.

בהכרעת דינו עמד בית המשפט ארוכות על מחדלי החקירה החמורים בתיק דנא, ובפרט על כך שהבוחן המשטרתי, אשר לאחר התאונה מצא כי הצמיג הקדמי שמאלי של רכב הנאשם נמצא ללא אויר, בכר שלא לתפוס את הצמיג ולא לבדקו, ובכך לא רק שפעל בניגוד מוחלט להנחיות המקצועיות של משטרת ישראל, אלא שמשנמנע מלעשות כן לא שלל האפשרות שהתאונה התרחשה עקב כשל שקדם לתאונה, ואף פגע באפשרותה של ההגנה לבדוק הטענה, ובכך פגע אנושות, הן בהגנתו של הנאשם והן באפשרות של התביעה המשטרתית להוכיח אשמו של הנאשם.

הנחיות משטרת ישראל קובעות כי בכל מקרה של תאונת דרכים שממצאי הבדיקה הראשונית מלמדים על סטייה מנתיב נסיעה, וכן כאשר מתגלה צמיג חסר אוויר, חובה לתפוס את הצמיג כמוצג, ולהעבירו לבדיקה של מומחה צמיגים, וזאת מתוך ניסיון העבר, אשר מלמד כי עת שהאמור לא מבוצע, כמו במקרה דנא, אין אפשרות לשלול כשל שהיה עלול להוות גורם או תרומה לסטיית הרכב עובר לתאונה.

הנחיות אלה הוגשו לבית המשפט הנכבד על ידי ההגנה, וכאשר הוצגו לבוחן התנועה המשטרתי במהלך עדותו בבית המשפט, באופן תמוה העיד שכלל אינו מכיר ההנחיות, ועל כן ברי לכל שלא פעל על פיהן.

בית המשפט עמד על עבודתו הרשלנית של הבוחן המשטרתי ועל השלכותיה במסגרת הכרעת הדין: "יש לתמוה על תשובת הבוחן לפיה אינו מכיר את ההנחיות הקשורות בתפיסת ובדיקת צמיגים של רכבים שהיו מעורבים בתאונה בה רכב סטה מנתיבו ונמצא ללא אוויר. מעבר לתחושה הקשה שעולה מכך שבוחן תנועה אינו מכיר הנחיות בסיסיות וחשובות, מטפל בתאונות דרכים קשות ועל סמך ממצאיו מוגשים כתבי אישום, יש בעובדה שהבוחן אינו מכיר את ההנחיות הנוגעות לטיפול בצמיגים, כדי לפגוע במומחיותו באופן משמעותי ובהתאם גם ביכולתו של בית המשפט לבסס ממצא כלשהו על סמך עדותו בקשר לסיבת יציאת האוויר מן הצמיג…"

לבסוף קובע בית המשפט כי אמנם קבע שהתאונה אירעה בנתיב הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם, קרי כי הנאשם סטה מנתיב נסיעתו עובר תאונה, קביעה אליה הגיע בית המשפט על אף חוסר מקצועיותו של הבוחן המשטרתי אשר בעבודתו נפלו פגמים רבים ומהותיים, ברם "מחדלי החקירה הקשים אינם מאפשרים קביעה במידה הנדרשת בהליך זה, לפיה סטיית רכב הנאשם לנתיב הנגדי לא נגרמה כתוצאה מכשל בצמיג".

עוד מציין בית המשפט בהכרעת דינו, באופן נחרץ, כי המדובר ב"מחדל שכל כולו מונח לפתחה של המאשימה, ושיש בו כדי לקפח ולפגוע בהגנת הנאשם באופן משמעותי וכך גם בזכותו להליך הוגן."

בית המשפט עמד בהכרעת דינו אף על תחושותיו הקשות שלו, ועל האופן בו הגיע להכרעת הדין במזכה במקרה דנא: "…אודה, כי התלבטתי רבות וארוכות בעניין ולא הצלחתי להביא עצמי לכדי חתימה בלב שלם ובמצפון נקי על הכרעת דין מרשיעה, זאת בעיקר נוכח העובדה שהצמיג לא נבדק ולמצער ולא נשמר כמוצג על מנת לאפשר להגנה להוכיח טענה בהקשר זה…חרף ה"הגיון" שבהרשעת הנאשם שסטה מנתיב נסיעתו ולא טען לכשל ברכבו עובר לתאונה, הלך והתגבר בי אותו "קול קטן וחרישי" עד כדי צעקה: האם ניתן לשלול באופן ברור את האפשרות שהצמיג המפוצץ ברכבו של הנאשם כשל רגע לפני התאונה? בשאלה זו לא אוכל להכריע כנדרש מפאת מחדלי החקירה הקשים."

בשל כל האמור החליט בית המשפט לזכות הנאשם מחמת הספק, וראוי לציין עוד את אמירתו של בית המשפט בסיפא של הכרעת הדין – "כך גם אני תקווה, כי מחדלי החקירה בתיק זה יילמדו ולא יישנו."

חשיבותו ועקרוניותו של פסק דין זה הינו בקביעה שלא כל סטיית רכב ממסלול נסיעתו מהווה רשלנות וגוררת אחריות מצדו מיניה וביה.

יתירה מזו,  מטרת חקירת משטרת ישראל אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו, ומשלא עושה משטרת ישראל כן – בית המשפט יזכה את הנאשם, כפי שהיה במקרה דנא.