כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין עבירות של  העמדת רכב מול תחום תחנת אוטובוס, לפי תקנה 72א(12) לת"ת,  אי ציות לתמרור 511 – איסור עצירה לאורך אבני שפה צבועות אדום/צהוב, לפי תקנה 22א לת"ת, ואי לבישת אפוד זוהר ביציאה/ירידה מרכב בדרך בינעירונית, לפי סעיף 65(ב) לפקודה, וזאת בעקבות מקרה בו אופנוע פגע בה, ולמרות שנפגעה קשה כתוצאה מהתאונה בגינה הוגש נגדה כתב האישום, ועל אף שכלל לא היה מקום ליחס לה אחריות לגרם התאונה. מבדיקה שערך משרדנו עלה כי כנגד המעורבים האחרים בתאונה כלל לא הוגש כתב אישום, וזאת על אף שביצעו עבירות זהות, לכאורה, ולמרות שלחלקם ניתן היה ליחס האחריות לגרם התאונה.

אשר על כן, הוגשה על ידי משרדנו בקשה לביטול כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת, ברם המאשימה דחתה הבקשה ללא כל הסבר מניח את הדעת. בשל האמור, פנה משרדנו לבית המשפט השלום בנצרת בבקשה לבטל את כתב האישום, וזאת בטענה כי במקרה דנא מתקיימות עילות מקדמיות של הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית.

בית המשפט קיבל הטענות, וקבע כי המקרה דנא לא היה מקום להגיש כנגד הנאשמת כתב אישום, ומשלא נתנה המאשימה תשובה עניינית ומנומקת מדוע הוחלט להגיש כתב אישום כנגד הנאשמת, ועל כן הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת.