התובע הזמין פוליסה לביטוח מקיף לשימוש ברכב פרטי, ששימש את בני משפחתו. בעת הזמנת הפוליסה ציין את שמו כ"נהג עיקרי" בפוליסה, אף שהבהיר כי גם בנו הצעיר (שפרטיו המלאים נמסרו) וגם אשתו יעשו שימוש ברכב, במקביל אליו.

בדיעבד, אף שבני המשפחה לא ידעו להכריז מראש באופן ברור מי יעשה את עיקר השימוש ברכב, התברר כי ה"שימוש העיקרי" נעשה על ידי בנו הצעיר של התובע, ולפיכך – טענה חברת הביטוח כי לו היה שמו של הבן נקוב בפוליסה כ"נהג עיקרי" – הרי שהפרמיה עבור הכיסוי הביטוחי הייתה יקרה יותר או שחברת הביטוח כלל לא הייתה מבטחת אותו.

משארעה תאונה, והרכב ניזוק, בעת שבנו הצעיר של התובע נהג ברכב – התכחשה חברת הביטוח לחבותה וסירבה לשלם לתובע את הנזקים שנגרמו לו, או אף להכיר בחבותה לשאת בנזקים כלפי כלי רכב נוספים שהיו מעורבים בתאונה.

התובע נדהם מכך שחברת הביטוח טענה להטעיה ומרמה מכוונת בפרטים שמסר בעת שהזמין את הפוליסה, בפרט באשר לזהות "הנהג העיקרי", כל זאת שעה שהוא עצמו נהג בגילוי ובתום לב. השיב לכל השאלות, ואף בקש לשאלות שאלות בעצמו שלא נתנה להם תשובה ברורה.

בצר לו פנה התובע למשרדנו, ובקש סיוע במימוש זכויותיו על פי הפוליסה, אשר בגינה דאג ושלם פרמיה כדין.

צוות המשרד התגייס וטען בעיקשות בפני בית המשפט, לתום לבו של התובע ולזכאותו לתגמולי ביטוח.

בזכות טיעונינו המשפטיים וחקירה צולבת של נציגי המבטחת – זכה בנימין בתגמולי ביטוח, חרף אי ההתאמה שבין זהותו של ה"הנהג העיקרי" הנקוב בפוליסה, לבין זהותו של הנהג העיקרי בפועל.

בפסק דין מנומק ותקדימי בית משפט השלום בתל אביב – יפו קבל בית המשפט את טיעונינו וביקר את אי הבהירות הקיימת בתנאי פוליסת הביטוח שמנפיקה המבטחת, המתנה את הכיסוי הביטוחי בזהותו של "הנהג העיקרי", כאמור.